אתם כל כך מקפידים על משמעת האימונים שלכם, מטפלים בגוף ושומרים על כושר, אבל פתאום – תנועה אחת לא נכונה והברך מסרבת להמשיך. דלקת בברך אופיינית לספורטאים ולעוסקים באימון גופני, אך גם לאנשים מבוגרים הסובלים משחיקת סחוס, לאנשים שהברכיים שלהם נמצאות תחת לחץ ולכאלה הסובלים ממחלות אוטואימוניות שפוגעות במפרקים. למה הברך כל כך רגישה ואיך שומרים עליה ומטפלים בה?
הברך היא מפרק ייחודי בכך שהוא נושא את כל משקל הגוף כשבמקביל עליו לספק גמישות וניידות. הברך מורכבת משני מפרקים, מניסקוסים, שרירים, גידים, רצועות וסחוסים והיא נמצאת בסיכון לפגיעה מתנועה פתאומית ובלאי כתוצאה מחיכוך חוזר ונשנה.
לדלקת בברך סיבות מגוונות – פציעה, דלקת פרקים, זיהום, מחלת גאוט. התסמינים משתנים לפי מקור הדלקת, אך ברוב המקרים יופיעו כאב, הגבלה בתנועה, רגישות ונפיחות במקום. הכאבים הנלווים לדלקת בברך עלולים להביא גם לחולשה של השרירים באזור, כיוון שיש נטייה לא להפעיל אותם, התכווצויות של שרירים במטרה להימנע מכאב ויצירת עומסים על אזורים אחרים בגוף, שעלולים לגרום, למשל, לצליעה. חשוב לזכור כי מטרתה של הדלקת היא להגן על הגוף ולהביא לריפוי האזור ולכן מטרת התסמינים היא להגביל את התנועה על מנת למנוע נזק נוסף.
דלקת בברך – איך היא נגרמת?
ישנם, כאמור, גורמים שונים לדלקת בברך, ואליהם מצטרפים גם גורמי סיכון, למשל משקל עודף, המעמיס על הברכיים; גיל; שרירי רגליים חלשים; פעילות גופנית המפעילה לחץ גדול על הברכיים; בעיות במבנה הרגל דוגמת פלטפוס (כף רגל שטוחה) או מצב בו רגל אחת קצרה יותר מהשנייה. 7 סיבות להתפתחות דלקת בברך:
- פגיעות ברצועות הברך: אופייניות בעיקר לספורטאים כחלק מפציעות הספורט הנפוצות. מדובר בדלקת בברך המתפתחת על רקע חבלה סיבובית – בזמן של סיבוב הברך או נחיתה לא נכונה מקפיצה או כתוצאה ממכה חזקה מאוד בברך (כמו במשחק פוטבול). במצב כזה, בדרך כלל תופיע נפיחות במקום בסמוך לזמן הפציעה.
- קרע במניסקוס: אחת מפציעות הברכיים הנפוצות ביותר שעלולות לגרום לדלקת בברך. המנסיקוס הוא סחוס בברך הממוקם בין עצמות הירך לבין השוק ותפקידו לבלום זעזועים ולשמור על יציבות הברך. קרע במניסקוס יכול להיגרם בעקבות סיבוב חזק של הברך או בעקבות התנוונות של הסחוס אצל אנשים מבוגרים יותר.
- דלקת בגיד הפיקה: דלקת האופיינית מאוד לספורטאים, בייחוד לאלה המשתתפים בספורט הכולל קפיצות רבות כגון כדורסל, כדורעף, קפיצה לגובה או קפיצה למרחק, וכמו כן אצל טניסאים. הדלקת יכולה להופיע גם אצל בני נוער בשלב הגדילה, אז העצמות מתארכות מהר יותר מהשרירים והגידים ונוצר מצב שבו הגיד מושך את העצם, דבר המגרה היווצרותה שלדלקת.
- דלקת הבורסה – בורסיטיס (אמתחת דלוקה): הבורסה הוא שק קטן מלא נוזל הממוקם ליד מפרק הברך. בתוך הבורסה יש כריות נוזל שתפקידן להקיף את הברך ולהפחית את החיכוך ואת נקודות הלחץ בין העצמות והגידים, השרירים והעור באזור. כאשר מדובר בדלקת, אחת מכריות הבורסה מודלקת, לרוב מדובר בבורסה שנמצאת בחלק הפנימי של הברך מאחור או מלפנים במפרק הפיקה. החלק המודלק עלול להיות חם, רך ונפוח כאשר מופעל עליו לחץ. רוב המקרים של בורסיטיס של הברך נובעים מחיכוך וגירוי של בורסה המתרחשים בעבודות הדורשות כריעה לאורך זמן על משטחים קשים.
- דלקת מפרקים ניוונית – אוסטאוארטריטיס: מחלה כרונית שבה משתבש האיזון שבין הרס רקמת הסחוס במפרק ובנייתה. המחלה אופיינית לגיל מבוגר, לבעלי משקל עודף המעמיס על המפרקים וכמו כן מושפעת מגורמים גנטיים ומופיעה בשכיחות גבוהה יותר במין הנשי. המחלה תוקפת בעיקר את מפרקי הברכיים, הירכיים והקרסוליים.
- דלקת מפרקים שגרונית – ראומטואיד ארתריטיס: דלקת ברך ראומטית (שגרונית) היא מחלה אוטואימונית, שבה הגוף תוקף את עצמו, כלומר הנוגדנים של הגוף תוקפים את המפרק הבריא. מדובר במחלה הנמשכת שנים, אופיינית יותר לנשים והיא פוגעת ביותר ממפרק אחד בגוף.
- מחלת גאוט (שיגדון): בדרך כלל אופיינית לגילאים המבוגרים. מחלת גאוט נגרמת כתוצאה משקיעה של גבישי חומצת שתן (חומצה אורית) בנוזל המפרק, הגורמת להתפתחות דלקת מפרקים. המחלה מאופיינת בהתקפים של כאב, אודם ונפיחות במפרק – לרוב במפרק הבוהן, אולם היא מופיעה גם במפרקים אחרים, בהם מפרק הברך.
דלקת בברך – ככה מטפלים
- שמים קרח ואחר כך מחממים: בשעות הראשונות אחרי הפגיעה בברך מומלץ להשתמש בשקית קפואה כדי להקל על הנפיחות ולהקהות את הכאב. אחרי שנראה שיפור במצב הנפיחות, אפשר לחמם את המקום עם אמבטיה חמה, כרית חימום או מגבת חמה.
- עושים תרגילי מתיחה להחזרת הגמישות סביב המפרק: שרירים נוקשים עקב חוסר פעילות יכולים לגרום לכאב במפרקים או להחמיר את הדלקת. לדוגמה, המתח בשרירי הרגליים יכול להיות אחראי ללחץ נוסף המונח על הברכיים והירכיים, ושרירים חלשים תורמים לחוסר יציבות וסיכון גבוה יותר לפציעות.
- מוסיפים טיפולי רפואה משלימה: פיזיותרפיה, שמטרתה להפעיל את הברך ולחזק את השרירים באזור, דיקור סיני, טיפולים כירופרקטיים, הידרותרפיה (טיפולים במים) וטיפולים בחום להפחתת הדלקת.
- מייצבים את הברך עם אביזרים: ברכיות אלסטיות ומייצבי ברכיים מפחיתים את הלחץ מהברך.
- מפחיתים את הדלקת עם תוספי תזונה:
כורכום – כולל את הרכיב הפעיל כורכומין. מחקרים מראים שהכורכום הוא אנטי דלקתי ובעל השפעה חיובית על תהליכים דלקתיים. הכורכום נמצא כמסייע במצבים של דלקת מפרקים.
אומגה 3 – חומצות שומן אומגה 3 שנמצאות בשפע בשמן דגי בקלה, פורל, הרינג, סלמון ודגים קרים אחרים מוכחות כטיפול יעיל להפחתת דלקת. אומגה 3 מקלה על תסמיני דלקת מפרקים שגרונית ומחלות דלקתיות אחרות.
MSM – גופרית אורגנית הנמצאת בנוזלי הגוף. ה-MSM יעילה מאוד למצבי כאב ודלקת, ויש לה יכולת ייחודית לשפר את חדירות התא, דבר שמאפשר לרעלים מזיקים לזרום החוצה.
אפלאפין – מיצוי של שרף מצמח הלבונה, המסייע להפחתת דלקת על ידי חסימת האנזימים שתורמים להיווצרותה. - אוכלים מזון נגד דלקת: גם לתזונה השפעה על מצב הדלקת בגוף. ישנם מזונות שהם מעכבי דלקת ויש את מזונות שמקדמים את הדלקת.מה כדאי לאכול כשיש דלקת בברך?
כרובית וברוקולי, דגים, פשתן ואגוזי מלך, שהם בעלי תכונות אנטי דלקתיות; שומנים בלתי רוויים – אבוקדו, שמן זית וטחינה; ירקות טריים; שום – הידוע בתכונות באנטי דלקתיות שלו; בנוסף מומלץ להקפיד על שתייה מספקת של מים לצורך פינוי יעיל של רעלנים מהגוף.ממה מומלץ להימנע?
מומלץ להפחית ככל הניתן בצריכת בשר אדום ומזונות עם תכולה גבוהה של שומנים רוויים, מזונות מעובדים ומזונות בעלי תכולה גבוהה של סוכר פשוט המעודדים דלקת. - מקבלים טיפול תרופתי בהמלצת רופא: התחום הקונבנציונאלי מציע מגוון טיפולים ממשככי כאבים, תרופות אנטי דלקתיות ותרופות אנטיביוטיות (אם קיים זיהום), דרך זריקות סטרואידים, ועד התערבות ניתוחית במקרה הצורך. כל הטיפולים הללו ניתנים רק בהחלטת רופא.
- תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיאליות(NSAID):
משחות ותרופות לבליעה שמטרתן להקל על הכאב ועל הדלקת. חלקן ניתנות במרשם רופא וזמן השימוש בהן מוגבל. - טיפול במשחה על בסיס טבעי, דוגמת סטילאר, משחה המבוססת על חומצות שומן אסטריות, שמתאימה לטיפול בדלקת בברך, ובדלקות פרקים בכלל, בכאבי שרירים ודלקות שרירים וגידים וגם לדלקת מפרקים ניוונית. משחת סטילאר מפחיתה את הכאב במהירות, מעכבת תהליכי דלקת, משקמת את ממברנת התא ומחזירה את כושר התנועה למפרק.