המזון השלם גדול מסך חלקיו
בדרך כלל, הקווים המנחים אותנו לבחירת מזון יהיו שיקולים מאוד ברורים; טעים לי? כמה קלוריות? כמה חלבון? יש בזה ברזל? סידן? ועוד. ניתן לנסות להשוות למשל בין פרי גדול לבין פרוסת לחם- כמות הקלוריות דומה, כמות הפחמימה דומה, ולמרות זאת הבחירה שונה מאוד. מלבד אותם רכיבי תזונה שאנחנו רגילים לבחון, או אלה הכתובים בתווית סימון המזון, יש רכיבים נוספים, נלווים, השייכים לקבוצה הנקראת “פיטוכימיקלים“. זוהי קבוצה של תרכובות כימיות (“כימיקלים”) שמקורם מהצומח (“פיטו”) הנמצאות באופן טבעי במזון מן הצומח ונמצאו כבעלות השפעה מיטיבה על בריאותינו. לקבוצה זו משתייכים גם אותם פוליפנולים, שבין היתר גם נותנים לפירות וירקות את צבעם. דוגמאות לפוליפנולים הנמצאים במזון הם רסברטרול הנמצא בענבים וביין אדום, אפיקטכין הנמצא בתה, קוורציטין הנמצא בבצל, חומצה קפאית הנמצאת בקפה, אנתוציאנינים הנמצאים באוכמניות ועוד.
השפעותיהם של פוליפנולים בתזונה
אומנם תזונה דלה בפוליפנולים לא תוביל למחסור משום שהם אינם מהווים רכיבי תזונה חיוניים ואינם מספקים אנרגיה, אך הם נמצאו כבעלי שלל השפעות בריאותיות מיטיבות שקצרה היריעה מלהכיל, במיוחד בנוגע למחלות כרוניות. על פי ארגון הבריאות העולמי כ 41 מליון אנשים מתים מדי שנה כתוצאה ממחלות כרוניות, ויותר מ – 80% מהמקרים מקושרים למחלות לב וכלי דם, סוכרת ומחלות בדרכי הנשימה. על מנת להקטין את הנטל שמחלות אלו יוצאות על מערכת הבריאות, ממליץ ארגון הבריאות העולמי להגביר את צריכת הפירות והירקות. כך למשל, פוליפנול שמקורו בקקאו נמצא כמפחית סיכון לשבץ, התקפי לב, סוכרת, שיפור פרופיל השומנים בדם, לחץ דם, עמידות לאינסולין ומדדי הדלקת. קוורציטין ורסברטרול שהוזכרו בפסקה הקודמת, קשורים בין היתר גם הם לבריאות הלב.
איך עובד הקסם?
בעבר היה נהוג לחשוב שעיקר השפעתם של הפוליפנולים מתרחשת הודות ליכולתם לשמש כנוגדי חמצון, אך בפועל הם אינם מגיעים לרקמות בכמויות גבוהות דיו על מנת למנוע נזק חמצוני. בשנים האחרונות זוהו מספר מנגנוני פעולה אחרים, ביוכימיים ומולקולריים בעלי השפעה נרחבת בין ובתוך תאי הגוף. מסתבר שלפוליפנולים יש יכולת להשפיע על פעילות המתרחשת בתאי הגוף כמו למשל לווסת ייצור חומרים מעודדי ומדכאי דלקת ולהשפיע על חילוף חומרים (מגוון התהליכים הביוכימיים הכוללים קליטת חומרי מוצא ושימוש בהם לצורך הפקת אנרגיה ופליטתם) של שומן. השפעה נוספת היא באמצעות השפעה חיובית על המיקרוביום (אוכלוסיית החיידקים הנמצאים במעי) על ידי תמיכה בשגשוגם של חיידקים “טובים” התורמים לבריאותינו באופן כללי, ונוכחותם בפני עצמה מקושרת גם היא להפחתת הסיכון למחלות כרוניות.
ולסיום, האוכמנייה שבקצפת
על כל השפעותיהם החיוביות של פוליפנולים שכבר הוזכרו עד כה, מתווסף עוד יתרון משמעותי, “האוכמנייה שבקצפת”. מסתבר שפוליפנולים בעלי השפעה מטיבה גם על תפקודים קוגניטיביים. במחקר בו נעשה מעקב וניטור אחרי צריכת הפוליפנולים של אנשים בוגרים במשך 13 שנים, נמצא כי צריכה גבוהה יותר מקושרת לתפקודי שפה גבוהים יותר וזיכרון מילים טוב יותר. במחקר אחר, נמצא כי צריכת שוקולד (ובקקאו כמובן, איך לא, פוליפנולים) קבועה בתזונה הפחיתה את הסיכון לירידה קוגניטיבית במשך השנים. מאמר שאיגד בתוכו תוצאותיהם של 17 מחקרים עלה כי צריכת תה נמצאת בקשר הפוך עם הופעתן של הפרעות קוגניטיביות. אם לא די בכך, אז שתיית תה גם נמצאה כמפחיתה את הסיכון לדיכאון, ומפחיתה את הסיכון למחלת פרקינסון. במחקר אחר, שנערך בקבוצת מבוגרים בריאים בגילי 60-70 שנטלו במשך חצי שנה תוסף המכיל רכיב פטנטי, עשיר בפוליפנולים שמקורם באוכמניות וענבים, נמצאו שיפור במדדי קוגניציה ובזיכרון לטווח קצר ולטווח ארוך.
מעתה אמרו – “תזונת על” ולא “מזון על”
ככל הידוע לנו כיום, אין מזון אחד הניתן להכתירו כמזון על. למעשה, כל מזון שנבחר, טוב או מזיק ככל שיהיה, משפיע באופן יחסי יחד עם שאר הרגלי התזונה ואורח החיים. כן ניתן לומר שלצד אורח חיים פעיל ובריא, טוב נעשה אם נשלב בתזונתנו שלל פירות וירקות בשלל צבעים, כמו גם קקאו, תה ויין אדום במידה.
