גידים הם “רקמות רכות” בעלות גמישות וחוזק המחברות בין השרירים לעצמות וכך מסייעות בתנועה, ולכן פגיעה בגידים לרוב משבשת את יכולת התנועה ואת גמישותה. דלקת בגיד מאופיינת בכאב, תחושת צריבה, נפיחות, אדמומיות ורגישות באזור. הדלקת יכולה להופיע בגידים השונים שבגוף, אך הדלקות השכיחות ביותר הן אלו שבגיד המרפק, הכתף, הברך העקב וכף היד.
דלקת בגיד – מהם הגורמים?
עם הגיל הגיד מאבד מגמישותו ונוטה יותר לפציעות. בנוסף, ישנם גורמי סיכון להתפתחות של דלקת, ביניהם דלקת מפרקים שגרונית, הפרעות בבלוטת התריס, זיהום, תגובות חריגות לתרופות, סוכרת ועוד.
כאשר אנו מדברים על דלקת גידים בהקשר של פציעות ספורט אנו מבחינים בין שני מצבים שעלולים להוביל למצב הדלקתי:
- פציעה פתאומית/אקוטית, למשל מאמץ גדול מעבר ליכולת של אותו גיד לביצוע הפעולה, פציעה העלולה להתרחש אצל אנשים שמתאמנים/משחקים רק בסופי השבוע ובעצימות גבוהה.
- פציעה מנזק מתמשך לגיד, למשל כתוצאה מפעילות שבה יש חזרה על תנועה מסוימת לאורך זמן כמו במשחק טניס, גולף, סקי וריצה. אחת הפציעות השכיחות הנגרמות בזמן ריצה היא דלקת בגיד אכילס.
דלקת בגיד אכילס
גיד אכילס, הנמצא בין שרירי השוקיים לבין עצם העקב, הוא הגיד החזק ביותר בגוף ומופעל עליו עומס רב. למעשה, גיד אכילס סופג את כל משקל הגוף ואחראי על כוח הדחיפה של הרגל בהליכה, בקפיצה ובריצה. פעילות גופנית מאומצת וכן פעילות גופנית ללא חימום של האזור עלולות לגרום לדלקת בגיד אכילס, ולכן הדלקת נפוצה יותר בקרב ספורטאים. עם זאת, קיימים כמה גורמים שאינם קשורים לפעילות גופנית ועשויים לגרום לדלקת בגיד אכילס דוגמת נעילת נעליים לא מתאימות, שינוי במבנה הרגל, דלקת מפרקים שגרונית וזיהום.
בין התסמינים לדלקת בגיד אכילס אפשר למנות אי נוחות או נפיחות בחלק האחורי של העקב, בעיקר בהליכה או בריצה, טווח מוגבל של תנועת כיפוף הרגל, עור עקב חם למגע וכאב.
סוג נוסף של דלקת גידים נפוצה היא דלקת בגיד ביד.
דלקת בגיד ביד
פציעות בכף היד נפוצות בקרב ספורטאים, בעיקר בענפי ספורט המערבים שימוש אינטנסיבי בכף היד. רוב המקרים של דלקות הגידים בכף היד נגרמים בעקבות עומס על האזור, חיכוך של הגיד, תנועות חוזרות ונשנות של כף היד, פציעה של הגיד או זיהום. קיימים כמה סוגי דלקת בגיד ביד, רובם באזור שורש כף היד ובאגודל, הנפוצה שבהם היא דלקת הגידים של דה קרוון, שהיא דלקת המאופיינת בגירוי או נפיחות של גידים לאורך האגודל בצד של פרק כף היד. כיצד מאבחנים דלקת בגיד? האבחון נעשה בבדיקה גופנית ותשאול על ידי הרופא. במצבים שבהם הדלקת לא עוברת לאחר טיפול עם קרח, מנוחה וטיפול תרופתי יהיה צורך להתקדם להמשך בירור על ידי סדרת בדיקות העשויות לכלול צילומי רנטגן אולטראסאונד ו-MRI.
הטיפול בדלקת בגיד
הטיפול כולל מנוחה, פיזיותרפיה וטיפול תרופתי. ישנה חשיבות רבה לטיפול הולם, זאת משום שמצב לא מטופל שבו הדלקת מחמירה יכול להידרדר עד לקרע בגיד, מה שיוביל לצורך בהליך רפואי. קבלו מספר טיפים לטיפול:
- בזמן הדלקת הימנעו מפעילות שיוצרת עומס על הגיד ומגרה את המצב הדלקתי ואת הכאב.
- ביום הפציעה השתמשו בקרח על האזור הפצוע, הקרח יעזור להורדת הנפיחות.
- ניתן להשתמש בטיפול משחתי או בג’ל לשימוש מקומי למריחה באזור הדלקת. ניתן להשתמש בקרם תרופתי נוגד דלקת- שימו לב להוראות השימוש והימנעו משימוש יתר. ניתן גם להשתמש בקרם לטיפול מקומי המבוסס על חומצות שומן אסטריות כמו קרם סטילאר המיועד לשימוש גם בגידים. הקרם מסייע לטיפול בכאבי מפרקי שריר שלד ומסייעת לחזרה לתנועתיות נורמאלית במקרים של פציעות ספורט כולל טיפול במחלות מפרקים הנובעים משיגרון ניווני.
- בהתאם לחומרת הפציעה והכאב שקלו שימוש בתרופות לבליעה או התייעצות עם רופא.
- קבעו תור לטיפול פיזיותרפיה. הטיפול הפיזיותרפי הוא טיפול אקוטי להפחתת הכאב אך גם טיפול כרוני הכולל תרגילי תנועה שיעזרו לשקם את המקום.אופן הטיפול וחומרת הדלקת ישפיעו על קצב ההתאוששות.
איך אפשר למנוע את הדלקת?
אם התחלתם להתאמן לאחרונה, עשו זאת בהדרגה ועלו באופן מתון ומבוקר בעומס האימונים וברמתם. אם אתם כבר מתאמנים, התאמנו בהתאם ליכולת הגופנית שלכם, הימנעו מהפעלת כוח מופרז ודאגו למנוחה ולהתאוששות טובה לאחר כל אימון. כמו כן מומלץ להיוועץ באיש מקצוע שיבנה לכם תוכנית אימון מתאימה שתפחית את הסיכון לפציעות. אם בכל זאת נפצעתם ואתם חשים כאב, הפסיקו את האימון וחזרו להתאמן רק לאחר שטיפלתם כראוי באזור הפצוע.