קינמון הוא עץ ירוק עז בעל עלים אובליים ופירות קטנים, קיימים זנים שונים של קינמון השייכים למשפחת עצי הקינומונום. תבלין הקינמון מופק מהחלק הנמצא מתחת לקליפת הגזע כאשר עץ הקינמון מגיע לגיל שנתיים, בשלב זה מסירים את הקליפה של הגזע ומגלפים את השכבה הפנימית לפסים בעובי של כמה מילימטרים. הקליפות עוברות תהליך ייבוש במשך כמה שעות ואז התבלין מוכן לשימוש. העץ מצמיח שכבות חדשות כדי לתקן את החלקים הפגועים וכתוצאה מתהליך זה נוצרות שכבות חדשות עשירות ברכיבים ארומטיים המקנות לו שילוב של טעמים חריפים מתקתקים. רוב הקינמון בשוק העולמי מופק מגידולים שבאינדונזיה ובסין.
לאחר הייבוש, תבלין הקינמון מוכן לשימוש. משתמשים בקליפות הגזע השלמות במרתח, חולטים במים חמים את הקינמון במשך כמה דקות כדי להפיק את החומרים הארומטיים. חלק מקליפות גזע הקינמון נטחנות לאבקה ומוספת לתבשילים שונים, מרקים ולהעצמת טעמו של הקפה. בתעשיית המזון ממצים את החומרים הארומטיים מקליפות גזע הקינמון להפקת תמציות טעם וריח ולהפקת שמנים ארומטיים.
הקינמון עשיר במינרלים כגון: מגנזיום, סידן, ברזל, ויטמיני B, ויטמין C וויטמין K, נוגדי חימצון עוצמתיים מסוג קטצ’ין ואפיקטצ’ין וסיבים תזונתיים.
קיימים כמה סוגי עצי קינמון המפיקים מהם את התבלין:
- קינמון צילוני (Cinnamomum zeylanicum) מכונה גם הקינמון המקורי או ה”אמיתי” ומגודל בסרי לנקה
- קינמון סיני או קסיה (Cinnamomum cassia) מגודל בסין, קליפת הגזע מעט עבה יותר מהקינמון הצילוני וצבעה חום אדמדם.
- קינמון ויאטנמי או קינמון סייגון (Cinnamomum Loureiroi)
- קינמון אינדונזי (Cinnamomum Burmanni
קינמון מוזכר בכתבים עתיקים מימי הפרעונים המתוארכים לשנת 2000 לפני הספירה, במקרא מצויין כי הקינמון היה אחד מהקטורות בהם השתמשו בבית המקדש. היסטוריונים מערכים כי הקינמון שהיה בשימוש בעת העתיקה מקורו מסין (קסיה). דרך נמל אלכסנדריה הגיע הקינמון לאירופה. בגלל ערכו הרב הקינמון היה מוגש כתשורה למלכים, בני אצולה ושליטים. קינמון שימש בטקסים פולחניים, טקסים דתיים הוסף למדורות שהובערו לכבוד מתים, הקיסר נירון הורה לשרוף קינמון בהלווית אישתו בשנת 65 לספירה.
ברפואות טבעיות ומסורתיות שמקורן במזרח משתמשים בקינמון ל”חמם” את הגוף כאשר האבחנה שמקור החולי הוא בחדירה של קור אל תוך הגוף. קינמון נחשב לתבלין מאוד מחמם וברפואה הסינית הוא נחשב כמחזק את צ’י הלב והכליות. לכן, הוא מתאים לטיפול במצבי קור, כמו הצטננויות, מחלות חורף ולחיזוק של הכליות. ממריץ את מחזור הדם ומסייע במצבים של ידיים ורגליים קרות. שימושים מסורתיים נוספים כוללים הקלה על כאבי שיניים, כאבי ראש, בעיות עיכול שונות, מחלות ויראליות וחיידקיות וכאבי מפרקים.
המחקר המודרני מצא כי הקינמון מכיל רכיבים ייחודים כגון: Aromatic aldehyde 3-phenyl-2(E)-propenal, cinnamic acid ו- cinnamaldehyde המסייעים בהתמודדות עם מצבי בריאות שונים.
Cinnamaldehyde הוא רכיב בעל פעילות הדומה לפעילות הורמון האינסולין המופרש על ידי הלבלב. רכיב זה מסייע לאיזון רמות הסוכר בדם על ידי עידוד כניסת סוכר הגלוקוז לתאים באמצעות הפעלת קולטנים בדופן התא, הפחתת ספיגת סוכר מהמעי לדם והגברת הפרשת האינסולין הטבעי.
מטא-אנליזה שהתפרסמה בשנת 2013 כללה ניתוח של 10 מחקרים שבדקו את יעילות הקינמון בטיפול בסוכרת. הסקירה כללה 543 משתתפים חולי סוכרת סוג 2. תוצאות המחקר הראו כי צריכת קינמון במינון של 120 מ”ג ועד 6 גרם ביום למשך לפחות 4 שבועות הורידה את רמות הגלוקוז בצום, הביאה לירידה ברמות הכולסטרול “הרע” מסוג LDL ולעליה ברמות הכולסטרול “הטוב” מסוג HDL.
איזון רמות הגלוקוז ושיפור במדדי שומני הדם מפחיתים סיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם ותומכים באיזון לחץ הדם במצבי יתר לחץ דם. נוגדי החמצון המצויים בקינמון עשויים להקנות אפקט מגן בפני חמצון של שומני הדם, כלי הדם איברים ורקמות שונות בגוף.
הגברת התגובה לאינסולין ואיזון הסוכר בדם תורמים לירידה בהיקף המותניים והפחתת הסיכון להשמנה בטנית המקושרת להפרשה מוגברת של אינסולין. ויסות ספיגת הסוכר ממערכת העיכול לדם מסייעת לתחושת שובע לזמן ממושך יותר ולתמיכה בתהליכים של ירידה במשקל.
הפעילות נוגדת החמצון, השיפור בכניסת סוכר הגלוקוז לתאי המח והשיפור בסירקולצית הדם שמיוחסים לצריכת הקינמון מסייעים להגנה על המח מפני תהליכי ההזדקנות הטבעיים ומפני ירידה קוגניטיבית. בנוסף, לרכיבים הפעילים של קינמון פעילות נוגדת דלקת המתבטאת בירידה ברמות של סמן דלקתי מסוג CRP בעיקר הודות להפחתת העקה החמצונית בגוף.
כיצד משתמשים?
תה – השריה של קליפות הקינמון במים רותחים במשך 15 דקות. כדאי להוסיף צמחי תבלין נוספים כגון זנגוויל, נענע או כל תבלין אחר.
אבקה – לתיבול מזונות שונים ולפיזור בכוס הקפה.
כתוסף תזונה- כמוסות המכילות מיצוי תיקני של הקינמון.
תוכלו ליהנות מקינמון באופן קבוע במטבח, הוסיפו אתו לתבשילים שונים, למאפים, למרקים, לדייסות וכתחליף להמתקה.
