תה ירוק

הכל מתחיל ב"קמליה סינית"

משפחת הצמחים "התאיים" היא משפחה המונה מעל 500 מינים, שהחשוב שבהם נקרא "קמליה סינית", וכפי שקל לנחש, מעליו של מין זה מופק התה. הקמליה הסינית הוא עץ ירוק עד ומימדיו יכולים להגיע לכ-9  מטרים ואף יותר, אך לרוב נגזם ונשמר בגובה של כ 1-2 מטרים בלבד על מנת להקל את קטיף עליו הצעירים, מהם מכינים את המשקה. ככל הנראה שתיית התה החלה במחוז יונאן בדרום מערב סין למטרות רפואיות, ומאוחר יותר החל להיחלט לכדי משקה מרוכז בשל תכונותיו כמעורר.

סוגי התה השונים

קיימים מגוון סוגי תה- תה שחור, תה לבן, תה צהוב, תה ירוק ותה אולונג. המשותף לכולם הוא שמקורם באותם עלי קמליה סינית, ואילו המבדיל ביניהם הוא תהליך העיבוד השונה בין סוג תה אחד לאחר, אשר בסופו מתקבל תה השונה בצבעו, טעמו ובהרכבו הכימי. הבדלים אלו הם האחראיים לשוני בתכונותיהם והשפעותיהם הבריאותיות של סוגי התה השונים. הבדל משמעותי במיוחד הוא תזמון עצירת חמצון העלים והשיטה בה משתמשים לצורך כך. מכאן ניתן להבין שהשוני בין סוגי התה השונים הוא לא רק בצבע, אלא בעיקר בתכולת נוגדי החמצון שבהם.

תה שחור

צבעו של התה השחור מתקבל כאשר מאפשרים לעלי התה להתחמצן עד תום. במהלך תהליך העיבוד משתמשים במכבש לצורך ריסוק תאי העלה על מנת לאפשר חמצון מהיר ויסודי. התה השחור מכיל נוגדי חמצון, בעיקר תרכובות פנוליות, בכ- 5% בלבד ממשקלו בממוצע. זהו התה הנפוץ בהודו ובמערב.

תה ירוק – לצורך הפקת התה הירוק משתמשים בעליה הצעירים של הקמליה הסינית, העוברים עיבוד מינימלי במהלכו עוצרים את תהליך החמצון סמוך לזמן הקטיף. התה הירוק מכיל גם הוא תרכובות פנוליות הפועלות כנוגדי חמצון, בכ- 30% ממשקלו בממוצע. על מנת לשמור על כמות כה גדולה של נוגדי חמצון יש לעצור את תהליך החמצון בשלב מוקדם. עצירה זו יכולה להתבצע בדרכים שונות לקבלת תוצר שונה:

תה ירוק יפני – עצירת תהליך חמצון העלים תתבצע באמצעות אידוי, אשר מעניק לתה טעם אומאמי אופייני.

תה ירוק סיני – עצירת תהליך חמצון העלים תתבצע באמצעות הקפצתם במחבת ווק בטמפרטורה גבוהה במיוחד. הטעם המתקבל יהיה שונה מהטעם המתקבל במהלך הפקתו של התה היפני, ובסופו יתקבל התה הירוק בטעם המוכר והנפוץ בעולם.

תה ירוק, הלוחם ברדיקלים

נתחיל מהרע – רדיקלים חופשיים. רדיקלים חופשיים הם צורות כימיות של אטומים או מולקולות שנמצאות במצב לא יציב אך שואפות להתייצב. כיצד? באמצעות "לקיחת" אלקטרון ממולקולות אחרות. תהליך זה נקרא "חמצון", ובמהלכו נפגעות מולקולות ורקמות "חפות מפשע", שלא הצליחו להחזיק את כל האלקטרונים שלהם מספיק חזק כך שלבסוף אחד מהם נשדד.

אז איפה הטוב? בתה הירוק. התה הירוק מכיל חומרים המכונים נוגדי חמצון. כשמם כן הם, הם נוגדים את תהליך החמצון באמצעות מסירת אלקטרונים לכל רדיקל סורר. כך למעשה הם מוסרים נפשם (או יותר נכון אלקטרונם) לרדיקלים החופשיים ומאפשרים להם להתייצב מבחינה כימית, ובאמצעות פעולה זו הם מפחיתים את הנזק החמצוני ממולקולות ורקמות חיוניות אחרות. קבוצת נוגדי החמצון הנפוצים ביותר בתה הם מסוג קטכינים, זוהי תת קבוצה של פלבונולים המשתייכים למשפחת הפוליפנולים.

יתרונותיו וסגולותיו של התה הירוק

בשנים האחרונות מצטברות עדויות מחקריות על יתרונותיו הבריאותיים של התה הירוק שקצרה היריעה מלהכיל. שתיית תה ירוק מקושרת להפחתה בסיכון להשמנה, סוכרת סוג 2 ותסמונת מטבולית באופן כללי. רשימת הסגולות מתארכת, וניתן למצוא שם גם הפחתה בסיכון לתחלואת לב וכלי דם, הפחתת עקה חמצונית ובעיות נוירולוגיות, לצד סיוע בהורדת לחץ הדם והפחתת הסיכון למחלות כרוניות. חשבתם שזה הכל? אז באסיה משתמשים בתה ירוק על מנת לסייע במצבי שלשול שונים מזה שנים רבות, ומעדויות מחקריות עולה אפשרות לשימוש בתה ירוק בשלביה המוקדמים של מחלת השפעת, ועוד שלל שימושים בריאותיים נוספים.

הכנת התה ושתייתו

את התה עצמו ניתן להכין במספר דרכים מקובלות, ביניהן הכנסת שקיק למים רותחים או מזיגת מים רותחים ישירות על השקיק. את השקיק מומלץ להשאיר כ 3-5 דקות במים על מנת לאפשר את מיצויים של החומרים הפעילים בתה אל תוך המשקה. אפשרות נוספת הנחשבת לאיכותית יותר היא חליטת עלי תה בקנקן ללא שקיק. מכיוון שהטמפרטורה היא בעלת השפעה רבה מומלץ לחלוט עלי תה שונים בטמפרטורה שונה, ולצורך הדיוק בחימום נהוג לחמם ראשית את הקנקן באמצעות מים רותחים, לרוקן אותו, ורק לאחר מכן מלהכניס את עלי התה ולמזוג עליהם את המים בטמפרטורה המתאימה.

המים מתחילת הכתבה רתחו? יופי. אין ספק שתיהנו משתיית התה בכל דרך בה תבחרו לחלוט אותו, וידיעת התועלות הבריאותיות הנלוות בהחלט ישדרגו את החוויה.