על מגנזיום, מים, מחלות לב, והקשר ביניהם

כחלק מתהליך ההזדקנות הטבעי ישנה ירידה בזיכרון. לא תמיד תהיה זו ירידה חדה עד כדי אבחנה בשיטיון (דמנציה, ירידה בזיכרון ובמרכיבים קוגניטיביים נוספים בלי השפעה על התפקוד היום-יומי) או הפרעה לתפקוד היום-יומי, אבל כן עלולה להיות ירידה משמעותית במידה כזו שאנו או הקרובים אלינו נרגיש בה. ירידה שכזו נקראת "הפרעה קוגניטיבית קלה", ואמנם אין הכרח שתתפתח לשיטיון בגיל מבוגר יותר, אך היא בהחלט מעלה את הסיכון, ועל כן טיפול ומניעה הם בעלי חשיבות רבה

אוכלוסיית העולם הולכת ומזדקנת, וההערכה הרווחת היא שעד שנת 2050 יהיו בעולם לפחות שני מיליארד בני אדם מעל גיל 60, ומתוכם כ- 131 מיליון יסבלו מרידה בזיכרון. הירידה בזיכרון וביכולות הקוגניטיביות מתקדמת עם הגיל, כאשר מחצית מהסובלים מירידה קוגניטיבית קלה ידרדרו לדמנציה תוך 5 שנים[1]. בשנים האחרונות נאספות ראיות מדעיות התומכות בקשר שבין צריכת רכיבי תזונה מסוימים לבין האטת הירידה בזיכרון וביכולות הקוגניטיביות, והמובילים שבהם מפורטים בכתבה.